מצבות מספרות – עקבות אותיות מתים בארצות החיים בבלקן

הקדמה שלי לתערוכה בנושא מצבות של האמן מתי גרינברג

המצבות בבית הקברות העתיק בבלקן בעיר מונסטיר / ביטולה, תחילתן במאה השש עשרה, עם בואם של מגורשי ספרד ופורטוגל לאימפריה העות'מנית. המאה השש עשרה, היא תקופה של תנועה ערה בחיי יהודי אירופה. הם נולדו במקום אחד ונקברו במקום אחר, אך כל מקום היה בדרך לארץ ישראל. הם השאירו אחריהם סימנים ברורים בספרים, בספרי תורה, בכתבי יד פרשניים, בהמשכיותה של ספרות פרשנית וספרות הלכתית ובמצבות בתי קברות. בשני המקרים מדובר באותיות עברות ובשפה העברית, ולפעמים בספניולית ובאותיות רש"י עבריות.

במאות החמש עשרה והשש עשרה, לאחר גירוש ספרד ,1492, נדדו היהודים  ממקום למקום. מספרד ופורטוגל נשאו איתם את השפה הספרדית ואת הספרים העבריים. התנועה היתה סביב לים התיכון וברחבי האימפריה העות'מנית כשהפנים מזרחה לארץ ישראל. לכל מקום שהם הלכו הם הלכו כשפניהם לארץ ישראל. הספרים מלווים ומיטלטלים עם האדם ממקום למקום, אך אל המתים ואל המצבות יש ללכת. שם האותיות מתווכות, הן מהוות עדוּת, תמצית לאדם ולמה שהיה, שמו, יום הולדתו ויום מותו, שמות הוריו ומשהו על עשייתו בעולם. זוהי מסגרת של סיפור חיים וכל פרט על המצבה הוא עדוּת. מקומה של המצבה בתוך בית הקברות, מקומו של בית הקברות ביחס לעיר ולדרכים. סוג האות שנבחרה, סגנון הכתיבה ומעל הכל שמו של המת.

המצבה היא המצב העירום והתמציתי של האדם. האותיות הן השארית שלו על האדמה.

בבחינת דע מאין באת ולאן אתה הולך, מהי כברת הדרך שעשה ממקום הולדתו למקום מושבו ולכתו ובאילו נסיבות. וכך קורה שמצבות בית קברות כבית הקברות של מונסטיר, הן סוג של טקסט, עדות על קהילה שחיה שם בין 1497 ועד 1943. תקופת זמן מוגדרת בין אלו שנולדו בטולדו, אוראגון  או פורטוגל, בסיביליה או ברצלונה והלכו לעולמם במונסטיר, באמצע הדרך בין ספרד וארץ ישראל.

המצבות בבית הקברות העתיק  בבלקן בעיר מונסטיר / ביטולה, עיר על פרשת דרכים בה הלכו ובאו יהודים במשך כמה מאות שנים – הן עדוּת. על שפתם, עולמם לשונותיהם: עברית, ארמית, ספניולית . על הקודים הפנימיים שלהם שהעולם סביב לא הבין. על התשוקה שלהם להיות חלק ממקום אך גם לנוע ממנו. על העובדה שבבוקר יכלו להיות סנדלרים וחיטים ובעלי דוכן בשוק ובערב לצלול לעולם האלטרנטיבי של תורה וספר הזוהר.

המשוררת חוה פנחס-כהן
(קטעים נבחרים מתוך טקסט שכתבה).

האמן, מתי גרינברג, נולד במקדוניה בשנת 1943. הוא התינוק היהודי האחרון ששרד את שואת יהדות מקדוניה.
הוא יצר פסל שעון שמש לזכרה של הקהילה שנכחדה כמעט כולה.

בביקוריו בבית הקברות במונסטיר / ביטולה התרשם עמוקות הן מהטקסטים הכתובים בעברית ולדינו והן מעיצוב הגופנים (האותיות) שהשתנה עם הזמן. בעזרת הטכנולוגיות הדיגיטליות של ימינו ניתן לשחזר את המצבה בצורה קרובה ככל האפשר למקור. עיבוד דימויי המצבות הוא עבודה עדינה ומורכבת כיוון שבחלקן הגדול של המצבות פגע הזמן שעשה את שלו.  מ.ג. עיבד דימויים של שלוש מצבות. בנוסף יצר סידרה של דימויים לקוחים מעולם המיסטיקה. הדימויים מופיעים בחלק העליון של כל מצבה, ומעוררים סקרנות לגבי תקופה שנעלמה.
עבודה זו מספרת על החיים שהיו פעם בקהילה היהודית בעיר מונסטיר / ביטולה, על בני אדם שחיו, כול אחד עם חיים משלו – על רוזה בת ביילה – "אשת חיל עטרת בעלה נאה וחסודה ורוח נדיבה… הנפטרת בקצרות ימים...", יוסף קאלדרון בר אסתר – "…איש עלוב ואין עונה עשיר בחייו עני במותו איש תם וישר…" ופנחס משה חאסון בר בואינא  "… סבל יסורין קשים ורעים מגופו ומת בלא אישה בלא בנים…. ".

האמן, מתי גרינברג