עדיין צבע תכלת
אִם תָּבוֹא הַיּוֹם
אַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים וְיוֹמָיִם
תִּלְחַץ עַל פִּטְמַת הַדֶּלֶת
וְתִשְׁלַח יָדְךָ בְּעַד הַמַּנְעוּל,
אֶצְלִי, עָדִין צֶבַע הַתְּכֵלֶת.
וַתֹּאמֶר, הֵי הֵיכָן חַדְרֵךְ?
וַתֹּאמֶר, אֵיפֹה חֵיקֵךְ?
אֹמַר: הִנֵּה.
לֹא אִמְּךָ אֲנִי.
אֲבָל הָרִיתִי אוֹתְךָ וְאֵלֶיךָ
עַל חוֹף יָמָּה שֶׁל תֵּל אָבִיב.
רַק מִדְבָּר גָּדוֹל אֶחָד
חָזָק לִי מִמָּךְ.
אָז בּוֹא אֱלֵי הַלַּיְלָה
כִּשְׂאוֹר רִאשׁוֹן יִרְקֹד עַל יַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם
הָבָה לִי בָּנִים
הְיֵה לִי בֵּן
וְאִם אַיִן –
מֵתָה אָנֹכִי
