היום בו חרבה ירושלים בידי טיטוס/ לורד ביירון
מאנגלית: חוה פנחס- כהן.
השיר פורסם בכתב העת "דימוי" 15.
מאחרון ההרים הצופה לדביר הקדוש
ראיתי אותך הו ציון, בהמסרי לרומי
מבט אחרון לאחור נתתי בחומה
להבות שנפלו חזרו אל עיני משקיעה אחרונה.
את המקדש בקשתי, את ביתי חיפשתי
את השבי המצפה לי לרגע שכחתי.
רק אש-תופת ראיתי שכילתה את ההיכל,
ובעבותות על ידי את נקמתי שמו לאל.
באחד הערבים ההם נשאתי עיני ממרומי הר
ובעומדי על פסגה מתבונן בשקיעה
אז השתקף אור אחרון של יום זוהר
ועל המזבח זרחו קרניים שירדו מההר
ועתה על הר זה שניצבתי אותו היום
ולא שמתי לב איך אור ערביים באוויר נמוג
הו, מי יתן ובמקום ברק יקוב באש
ומהלומתו תנפץ את ראש הכובש
אך צלמי גויים לעולם לא יטמאו
את המזבח בו אלוה בבוז, כסאו לא שם
ובני עמו נלעגים ונפוצים הינם
רק לך נישא תפילה, הו אבינו!