ראיונות

למרות שזכתה במקום של כבוד בארון הספרים, המשוררת למודת הקרבות חוה פנחס־כהן לא שוכחת: את המחיר שנאלצה לשלם, את הקולגות שדחו אותה כי ראו בה

“אנחנו שקועים בבינוניות שמאיימת עלינו לחלוטין”. רגע לפני פתיחת הפסטיבל הבינלאומי לסופרים ומשוררים יהודים קיימנו שיחה נוקבת עם ההוגה שלו, חוה פנחס כהן, על הכאן

מספר ימים לפני כנס כיסופים – כנס ירושלים לסופרים ומשוררים יהודים מכל העולם – מתפנה חוה פנחס-כהן, המייסדת והעורכת האומנותית שלו, לדבר על האובדנים בחייה,

חוה פנחס-כהן לשעבר תושבת ענתות, מספרת את סיפור האנשים שעברו להתגורר שישובים שכונו בשם הגנאי ‘ישובי איכות חיים’: “להביט בעיניים של משפחת בוזגלו מאדם, או

הספר האחרון שלה נקרא “הגנן, הכלבתא והשרמוטה”, היא חושבת שהמשוררים של ימינו עסוקים בעיקר בעצמם, ולמרות שהתגוררה בהתנחלות היא חושבת שבתחום החברתי “אין שמאל ממני”.

גם אחרי מה שהיא מכנה המפץ, מאמר שכתב נתן זך לפני שלוש שנים ובו הילל את שירתה, ממשיכה חוה פנחס-כהן להרגיש דחויה. בציבור החילוני היא

למשוררת חוה פנחס כהן עטרת שאין כולם רואים. חווה יסדה את כתב העת “דימוי” בשנת 1989. כתב העת “דימוי” לתרבות יהודית צמח על רקע חסך

הראיון עם חוה פנחס כהן פורסם באתר תפוז, מאת: קסנדרה  פורסם: 23/03/2006 חוה פנחס-כהן, ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החייל. בגיל 8

התנחלויות? החטא הקדמון של יהושע בן נון. אמונה? אחותה של האמנות. עם סגולה? אשמה. ארוטיקה בשירה? רק בגוף ובנשמה לקריאת הראיון לחצו כאן 

דיאלוג עם הבעל המת, פרידה כפויה, כעס, תסכול, ארוטיקה והקשר בין הארוס למוות. חוה פנחס כהן עם הופעת “שירי אורפאה”, ספר שירים חדש, בלי איפור

כל מה שאני אומר בעניין של המשפחה לא יהיה מדויק, ולא יהיה נכון. אני הייתי אומרת שיש לי נייר שעליו רשומה הביוגרפיה לצרכי חוץ, אבל

היא היתה אתאיסטית והפכה לדתיה. היא היתה קומוניסטית והפכה למתנחלת. נכון להיום היא כותבת גם ב”נקודה” וגם ב”על המשמר” וברבעון לתרבות שהיא עורכת בחסות המפד”ל