בלקן

מסעות, שיחות וכתיבה

מאז גירוש יהודי ספרד שתי המשפחות של הוריי חיו בבולגריה ובמרחב האימפריה העות’מנית כחמש מאות שנים עד עלייתם בשנים 1947 ו1948. תקופה זו הסתימה לאחר מלחמת העולם השנייה בן השנים  1947, 1948.

עם סיום מלחמת העולם השנייה ועלייתה של הקהילה היהודית מבולגריה הסתיים קשר של 500 שנה עם הבלקן. בעשרים השנים האחרונות אני מצויה במסע חיפוש אחר הסיפור היהודי בבלקן. כלומר, בולגריה, יוון, תורכיה, סרביה, מקדוניה, מונטנגרו, סלובניה, בוסניה וקרואטיה.

המסע החל כאשר בשנת 1977 נשלחתי מטעם ארגון “ווג’ס” להיות מדריכה במחנות קיץ יהודיים באירופה. אחד מהם היה במחנה פירובץ , על חוף הים האדריאטי ביוגוסלביה של אז, קרואטיה של היום. הייתי אז סטודנטית בת 23 ופגשתי שם לראשונה את שרידיה של קהילת יהדות ספרד בבלקן של יוגוסלביה,גיליתי את השפה הסרבו-קרואטית ופגשתי את הסופר והמתרגם דוד אלבחרי. שם פגשתי גם קבוצה של אנשים בני גילי שהקשר הפורה איתם נמשך עד היום הזה. כתוצאה מהמפגש תרגמתי שלושה סיפורים קצרים של דוד אלבחרי שפורסמו בכתב העת “ירושלים” בעריכתם של פנחס פלאי וישראל אלירז.

לאחר מכן, כשהקמתי את כתב העת “דימוי” יצירות רבות שמקורן בקהילה היהודית בבלקן תורגמו על ידי דינה קטן בן-ציון וג’ני לבל ופורסמו לראשונה בכתב העת “דימוי”.

בהיותי משוררת ומתרגמת יצאתי לפסטיבלים ספרותיים ברחבי הבלקן, פסטיבל “סטרוגה” במקדוניה, לובליאנה בסלובניה, פסטיבל בספליט שבקרואטיה, פסטיבל ספרות בבלגרד ועוד. כל אלה אפשרו לי להכיר את המרחב הבלקני, את השפה, את התרבות, את המוזיקה, לתרגם ולהיות מתורגמת. בעקבות המסעות הכרתי גם אנשים ותופעות של התחדשות בתקופה של לאחר מלחמת ההתפרקות של יוגוסלביה. בשנת 2010 התחלתי פרויקט תרגום שירה סלובנית לשפה העברית בשיתוף פעולה עם המשוררת, המתרגמת והעורכת ברברה פוגצ’ניק מלובליאנה. פרויקט שערך חמש שנים ובו תרגמנו וערכתי כ40 משוררים סלובניים. מפעל זה אפשר לי להעמיק את ידיעתי בשפה ובהיכרות עם הספרות והתרבות המתהווה עכשיו וככל שהכרתי יותר הבנתי את ההעדר העמוק והצורב של יהודי הבלקן שהושמדו כמעט כליל מהתודעה הישראלית. המסעות האלה והחיפוש הניבו יצירה וקשר מתמשך עם יהודי הבלקן המעטים ועם הקהילה היהודית האקס יוגוסלבית בישראל. בו בזמן הסיפור המיוחד של קהילת מקדוניה שהוכחדה כליל ולעומתה קהילת יהודי בולגריה שעלתה במלואה לארץ ישראל בסוף שנות ה40 ותחילת ה50.

המחקר והכתיבה הם הדרך בה בחרתי לגלות את היהדות הספרדית האבודה של הבלקן ואת זהותם של בני משפחתי.