ביקורות

על "וחצי תאוותי בידו" חוה פנחס-כהן (הקיבוץ מאוחד, 2018) פורסם בעיתון 77, גיליון 403     שם הספר "וחצי תאוותי בידו" לחוה פנחס-כהן הוא פרפראזה

מסה זו מיוסדת על פרקים שיוחדו לשירת חוה פנחס-כהן בשלושה מספריו של לוז: היסוד הפילוסופי בשירה העברית; העיקר הלירי בשירה העברית המודרנית; התגלמויות של מציאויות.

על ספרה של המשוררת חוה פנחס-כהן – וחצי תאוותי בידו פורסם ב2019 לקריאה לחצו כאן

פורסם בבלוג התחדשות יהודית לקריאה לחצו כאן

פורסם במעמקים – כתב עת וירטואלי לספרות ואומנות. לקריאה לחצו כאן

לידי התיישבה מכרה משותפת, שטרחה לחזור ולומר לי מדי פעם בפעם עד כמה הערב משגע (הוא לא היה כזה) ועד כמה חוה פנחס-כהן כועסת על

על ספר השירים 'הגנן, הכלבתא והשרמוטה', מאת חוה פנחס-כהן, רתמוס סדרה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קרן יהושע רבינוביץ, 2006, 58 עמודים. לקריאה לחצו כאן

ביקורת על הספר נהר ושכחה של חוה פנחס – כהן. פורסם בעיתון "הארץ".  לקריאה לחצו כאן

פורסם בתאריך 19 בספטמבר 2008 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות חוה פנחס-כהן אוהבת להציג את עצמה כאשת ניגודים שאינה נוחה לתיוג: היא

על השיר "עקודה" של חוה פנחס-כהן תרצה פרויס-יעקבסון עקידת יצחק מרומזת או מהווה נדבך מרכזי בשירים עבריים רבים לאין מספר. אולם כל משורר נטל מן

חוה פנחס-כהן נעה בין העולם היהודי, הנשי והמזרחי, וחשה עצמה כנוכריה, אלמנה וגרה. על שירת הגן חוה פנחס-כהן, הגנן, הכלבתא והשרמוטה, הקיבוץ המאוחד, 58 עמ' יעל רוטנברג גם בקרב קוראיה הוותיקים של

חוה פנחס-כהן מפיקה בשירתה את הרובד המיתי מהדמות שמולה, מהשיחה אתה, ומן הגעגוע לסוגי שיח שהיו אפשריים בעבר. היא עושה זאת בכל הקבצים המרכיבים את

את השיר 'מַסַּע אַיָּלָה' כתבה חוה פנחס כהן בתמוז תשנ"ג, קיץ ירושלמי חם המלקק עדיין את פצעי האינתיפאדה הראשונה. שנתיים לאחר מכן העניקה לספר שיריה השני את הכותרת של

שירתה של חוה פנחס-כהן מעלה בחדות את שאלת הזיקה בין האסתטי לאתי ולפוליטי, ומשום כך היא מקרה-מבחן מעניין לביקורת הספרות והתרבות. אחד הדברים הבולטים בקובץ

שני העשורים האחרונים התפתחו מאוד השיח והמחקר המגדרי במגוון דיסציפלינות מחקר: פסיכולוגיה,סוציולוגיה, חינוך, חקר דתות וכמובן האומנות. במחקר הספרותי מרבים לכתוב היום על כתיבת נשים וכתיבה נשית והאם יש

השם שבחרה חוה פנחס-כהן לספר שיריה החדש, "הגנן, הכלבתא והשרמוטה", הוא סוג של טעות בשיקול. שם קליל מדי, גס מדי בעממיות המתחנפת שלו ואינו מייצג

זה זמן רב מתרחקת השירה העברית מעיסוק בשאלות המחייבות, אלה שקודמות למקום ולזמן, שקודמות לדיון המדיני והסוציאלי, כלומר מהשאלות של הזהות הלאומית והיחס אל העבר

על חטאי אני מודה. העובדה שחוה פנחס-כהן היא עורכת כתב-העת "דימוי: כתב-עת לספרות, אמנות ותרבות יהודית", כפי שהוא מגדיר עצמו- די היה בה שאדפדף כלאחר

את שם ספרה החדש והיפה של חוה פנחס-כהן משיח אפשר לקרוא בשתי דרכים: כשם (בקמץ ובשין ימנית חרוקה, משורש מ ש ח), וכפועל (בצרה ובשין שמאלית חרוקה,

שלא כמו בקובצי שירים- גם של משוררים טובים- שדי שתפענח בהם את תבנית היסוד ותידבר עם כמה דימויים חוזרים והוא נפתח בפניך, "משיח" הוא ספר

ספר השירים החדש של חוה פנחס-כהן, הרביעי במספר, עומד בסימן הפרידה והאובדן. השירים מתעדים את מחלתו של בעלה יוסף, שהספר מוקדש לעילוי נשמתו; את חבלי

חוה פנחס-כהן שייכת לקטגוריה שמבקרים מסוימים בשנים האחרונות נוהגין להדביק לה את תווית הקסם "שירה דתית". הכוונה ליוצרים כאדמיאל קוסמן, מירון ח' איזקסון ואחרים, משוררים

עולם של מטה מביט ממעמקיו בשירתה של חוה פנחס-כהן, בספרה השני מסע איילה. "מביט בי", אומרת המשוררת בשיר המוטו הפותח את ספרה, ולפי תיאור עמידתה מול

חוה פנחס-כהן היא מעין גלגול עכשווי של אסתר ראב, מן המשוררות החשובות בשירה העברית המודרנית. אמנם יש ביניהן הבדלים ברורים בכל הנוגע ללשון ולמבנה המשפט

כיצד משפיעים אירועי הזמן על משוררים ויצירותיהם? כיצד מעצבים משוררים מציאות פוליטית? מתי ייאמר על משורר המקדיש למשימה זו את עטו שהוא בוגד בייעודו השירי?

חוה פנחס-כהן עורכת את "דימוי, היוצא לאור על ידי "מעלה", המרכז לציונות דתית- מתוך עמדה שאינה אופיינית לעורכי כתבי עת שהאויינטציה שלהם מהמפד"ל וימינה. אבל,